עב"ל 809-07-23  – מיכל דרור נ' המוסד לביטוח לאומי

האם כל פגיעה שהתרחשה בעת נופש חברה תחשב כתאונת עבודה?

ניתן ביום 02.05.2024

פס"ד זה, ניתן בבית הדין הארצי כערעור על פס"ד מבית הדין האזורי לעבודה בת"א בו נדחתה תביעת המערערת כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב").

תביעת המערערת הייתה תביעה להכרה באירוע אשר ארע בעת נופש חברה כתאונת עבודה.

להלן עיקרי הדברים:

המערערת שרתה כקצינה בקבע.

בשנת 2019, נערך נופש חברה של אנשי קבע ובני משפחותיהם במתקן צבאי אשר אורגן ומומן במלואו ע"י צה"ל. המערערת השתתפה בנופש יחד עם בן זוגה וחמשת ילדיה.

במהלך היום השני לנופש, ביתה בת השנתיים וחצי של המערערת עלתה לבמה להכנות למופע כישרונות צעירים. בסיום ההכנות, כשביתה הייתה צריכה לרדת מהבמה, עלתה המערערת כדי לעזור לה לרדת על מנת שלא תיפול אך לבסוף המערערת נפלה בעצמה ונפגעה ברגלה.

בחודש שלאחר התאונה הגישה המערערת למשיב טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה אולם תביעתה נדחתה ע"י המשיב בנימוק  הבא: "מעיון בפרטי תביעתך עולה כי, פגיעתך אירעה במהלך פעילות של נופש משפחות שאורגן על ידי מעבידך. פעילות של נופש אינה בגדר פעילות נלווית במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעולה הקשורה לעבודה".

הליכי התביעה:

על החלטה זו הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי אשר פסק כי הפעילות בה המערערת נפגעה איננה "פעילות נלווית לעבודה" לפי "המבחן הדו שלבי" ועל כן תביעתה נדחתה.

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה אשר קבע כי דין הערעור להידחות, ונימק גם הוא את פסק דינו "במבחן הדו שלבי".

"המבחן הדו שלבי":

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של עובד אצל מעבידו או מטעמו.

במרוצת השנים, הפסיקה פירשה הגדרה זו באופן המעניק כיסוי ביטוי לא רק לעובדים אשר נפצעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל, אלא גם לעובדים אשר נפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות "נלוות לעבודה", מתוך ההכרה בדינמיות חיי העבודה בשוק התעסוקה המודרני אשר בו, יחסי עובד ומעסיק משתרעים גם מעבר לשעות העובדה ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות אשר אינן קשורות במישורין לעבודה – בין היתר, אירועים חברתיים, אירועי נופש וגיבוש.

 הבחינה האם פעילות נתונה הינה בגדר "פעילות נלווית" כאמור נעשית לפי "המבחן הדו שלבי", המשכלל את אופיים ומהותם של האירוע התאונתי והפעולה הנבחנת.

בשלב הראשון נדרש להראות זיקה בין האירוע למפעל על פי מכלול הנסיבות, וככל שבחינת המקרה צלחה את השלב הראשון, נדרש לעבור לשלב השני, בו ייבחנו הזיקה והרלוונטיות של הפעילות בה עסק העובד בעת התאונה לאירוע .

בבחינת שני השלבים במקרה הספציפי הזה, נראה כי לא הוכחה כל זיקה בין הנופש לבין האירוע אשר בו נפלה המערערת. הנפילה אירעה תוך כדי משחק שובבות וכחלק מהאחריות ההורית של המערערת ולא כחלק מערב הכישרונות הצעירים ומכאן, מתנתקת הזיקה בין הפעולה של המערערת ובין אירוע הנופש שבו השתתפה.

על כן כאמור, קבע בית הדין הארצי בהמשך לקביעתו של בית הדין האזורי, כי דין התביעה להידחות.