בפס”ד שניתן לאחרונה ע”י בית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי אם בהודעה לעובד על תנאי העבודה לא הוגדרו שעות המנוחה השבועית במדויק , שעות העבודה במוצאי שבת עשויות להיחשב  כשעות עבודה בשבת אשר מזכות את העובד בגמול נוסף.

מדובר בערעור על פס”ד של ביה”ד האזורי בו נתקבלה תביעת העובד שהועסק כשומר בין השנים 2013-2006 ונקבע כי הוא זכאי לגמול מנוחה שבועית בגין עבודתו במוצאי שבת אף כי ניתנה לו מנוחת פיצוי ושולם לו שכר בשיעור 150% בגין שעות עבודתו ביום שישי בערב.

פס”ד עסק בעיקר בשאלה האם שעות עבודתו של העובד במוצאי שבת יחושבו כשעות עבודה בשבת אשר מזכות  את העובד בתוספת שכר של 50% עבור כל שעה בגין העסקה במנוחה השבועית על אף שניתנה לו מנוחת פיצוי של 36 שעות?

משך המנוחה השבועית

בכדי להכריע בסוגיה זו, עמדו תחילה השופטים על תכליתו של  סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה  אשר קובע כי יום המנוחה השבועי צריך לכלול לגבי יהודי את יום השבת וכי משך המנוחה השבועית הינה 36 שעות.

אולם, המחוקק השאיר פתח וסעיף 8 לחוק שעות עבודה ומנוחה וקובע כי לשר העבודה סמכות  לקבוע בתקנות, לעבודות מסוימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות.

ואכן שר העבודה התקין תקנות המאפשרות לקצר את זמן המנוחה השבועית של העובד לפחות מ- 36 שעות כאשר העבודה נעשית במשמרות.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסיקתו כי מעסיק שמעוניין לקצר את זמן המנוחה השבועית של העובד על פי תקנות עבודה במשרות נדרש להודיע על כך לעובד בכתב בהתאם לדרישות של חוק הודעה לעובד.

יום שבת בהתאם למורשת היהודית או כיום לוח?

בהתאם להלכה הפסוקה, את המונח “שבת” יש לפרש בזיקה למורשת ישראל ולא כהגדרתו של “יום” בחוק הפרשנות, התשמ”א – 1981, ולכן עבודה במוצאי שבת איננה כשלעצמה עבודה בשבת.

למרות זאת, ביה”ד הגיע למסקנה כי התנאי  שעבודה במוצאי השבת תחשב כעבודה בשבת לצורך תשלום גמול במנוחה השבועית תלויה בשאלה האם בהודעה על תנאי העבודה הוגדר יום המנוחה השבועי ככולל את יום השבת ומוצאי השבת.

ביה”ד נשען בעניין זה על הלכת איליאסייב,  שם נקבע  כי העובד זכאי לגמול מנוחה שבועית בגין עבודתו במוצאי שבת, וזאת כיוון שבנוסח ההודעה לעובד נאמר כי יום המנוחה השבועי הוא “יום שבת”, וזה פורש בהעדר הוראה ברורה אחרת כיום לוח.

הגדרתו של יום המנוחה מתבטאת בהודעה לעובד (בין אם באמצעות הטופס המובנה בתקנות ובין אם באמצעות חוזה כתוב כאמור בסעיף 2(ד) לחוק),  כשהעדר הגדרה ברורה תפעל לטובת העובד במובן זה שההנחה היא כי גם מוצאי השבת כלולה בו. 

חשוב לציין, כי גם אם בהודעה לעובד על תנאי העבודה הוגדר באופן ברור מהן שעות המנוחה השבועית כך שמוצאי השבת לא כלולה בתחומי שבת, עדין יש לבחון האם הגדרה זו עולה בקנה אחד עם דרישת הדין ל -36 שעות מנוחה שבועית.

מכל האמור לעיל עולה כי קיימים שני משתנים אשר להם השפעה על תשלום גמול מנוחה שבועית בגין העבודה במוצאי שבת: האחד מתן ההודעה לעובד ותוכנה (לרבות בהירות תחום יום השבת) והשני, חוקיות תוכנה (לרבות משכה בראי המגבלות לכך מכוח דין).

על כן, ייתכנו לכל הפחות שלושה מצבים שונים:

• • המצב הראשון,  לא נמסרה הודעה לעובד או שנמסרה ולא הוגדר בה באופן ברור שעות המנוחה השבועית (כלומר: לא נכתב במפורש מאיזה יום ושעה מתחילה המנוחה השבועית ובאיזה יום ושעה מדויקים היא מסתיימת).  במצב כזה שעות העבודה במוצאי השבת ייחשבו כשעות עבודה במנוחה השבועית והעובד יהיה זכאי לגמול העסקה במנוחה השבועית עבור שעות עבודתו במוצאי השבת.

• • המצב השני, נמסרה לעובד הודעה על תנאי העבודה והוגדר באופן ברור מהן שעות המנוחה השבועית כאשר מוצאי שבת אינה נכללת בתוכה, אך שעות המנוחה שהוגדרו בהודעה לעובד לגבי יום המנוחה קצרות מ – 36 שעות. במצב זה,  שעות העבודה במוצאי שבת ייחשבו כשעות עבודה במנוחה השבועית והעובד יהיה זכאי לגמול העסקה במנוחה השבועית, עד השלמת דרישת הדין ל – 36 שעות מנוחה.

יודגש, כי לאחר השלמת זמן המנוחה  השבועי של העובד השעות יחושבו באופן רגיל, קרי לא יחושבו כגמול ביום המנוחה השבועי.  לדוגמה: אם זמן המנוחה השבועי של העובד הוא 36 שעות והעובד קיבל זמן מנוחה שבועית בפועל של 30 שעות.

6 השעות הראשונות של העבודה במוצאי השבת יחושבו כגמול עבודה במנוחה השבועית ושאר שעות העבודה של העובד במוצאי שבת כשעות עבודה רגילות.

• • המצב השלישי, נמסרה הודעה לעובד על תנאי העבודה והוגדר באופן ברור מהן שעות המנוחה השבועית, נקבע  כי המנוחה השבועית אינה כוללת את מוצאי השבת, והגדרת תחום יום המנוחה השבועי הנו לפחות 36 שעות מנוחה כדין. במצב זה, שעות העבודה במוצאי השבת לא ייחשבו כשעות עבודה במנוחה השבועית והעובד לא יהיה זכאי לגמול העסקה במנוחה השבועית עבור שעות עבודתו במוצאי שבת.

להלן קישור לקריאת פס”ד המלא