לקוחות נכבדים, להלן עדכוני פסיקה וחקיקה מהחודש החולף.
עדכון חקיקה - תקנות דמי מחלה
מאת: עו"ד אלה כהן
בחודש יוני 2024 התפרסם ברשומות תיקון לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה) (תיקון), התשפ"ד – 2024, אשר ייכנס לתקוף החל מהראשון לספטמבר 2024.
מטרת התיקון היא להקל על העומס המוטל על הרופאים, לייעל את השירות לציבור, לקצר תורים ולהפחית עומסים בקופות החולים.
בתיקון נקבע, כי עובד אשר נעדר ממקום העבודה בגין מחלתו, יוכל להמציא למעסיק תעודת מחלה אשר תונפק ע"י קופת החולים ואשר אינה חתומה על ידי רופא ובלא ביקור אצל רופא או בדיקה על ידו.
מתן תעודה רפואית זו יהיה בכפוף לתנאים הבאים:
- מדובר באישור רפואי "קצר מועד" של עד ל-4 ימים מצטברים בלבד בפרק זמן של 7 ימים רצופים.
- התעודה תוגבל לניצול של עד 10 ימים מצטברים בשנה ותונפק עד 4 פעמים בשנה.
כאשר המחלה מתארכת לתקופה של מעל ל-4 ימים, אישור המחלה יינתן רק לאחר ביקור אצל רופא בשיחת טלפון או בדרך אחרת אשר נקבעה בתקנות (כלומר, לא בהכרח בהגעה פיזית למרפאה).
נסיבות נוספות בהן מאושר בתקנות מתן תעודת מחלה ללא ביקור רופא, יחולו במקרים חריגים, כפי שנקבע בחוזר משרד הבריאות אשר מתייחס לרקע רפואי קודם שאינו מצריך ביקור רופא.
פרמיה המשולמת לעובד לפי תפוקה של כלל עובדי המפעל או הסניף, אינה מהווה חלק מהשכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות.
מאת: עו"ד מור פפיר כהן
הרקע העובדתי:
מר גלעד הוכמן (להלן: "התובע") הועסק על ידי חברת יוניטקס בע"מ (להלן: "הנתבעת") כמנהל מערך מכירות בחטיבת מיקור חוץ מיום 25.06.2015 ועד לפיטוריו ביום 30.11.2019.
הנתבעת, הינה חברה המעניקה שירותי יישום והטמעה של מערכות מידע בתחום השמת כוח אדם.
לטענת התובע, הפרמיות אשר שולמו לו במהלך תקופת העבודה, מהוות חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות וההפרשות הפנסיוניות. מנגד, טענה הנתבעת כי התשלום אשר שולם לו לא נבע מיגיעה אישית של התובע אלא של כלל העובדים בצוות ולכן הוא אינו חלק מהשכר הקובע להפרשות סוציאליות.
פרמיות כחלק מהשכר הקובע:
ההלכה קובעת, כי נטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" הוא חלק מן השכר ה"רגיל", מוטל על העובד. מעמדה של תוספת אינו נגזר מתוך שמה או בהתאם להגדרתה אשר נקבעה על ידי הצדדים, ולכן יש לבחון אותה על פי מהותה, כלומר, על מנת להכריע בשאלה האם התוספת הינה חלק מהשכר הקובע, יש לבחון האם מדובר ברכיב שכר אשר שולם לתובע בגין עבודתו הרגילה או שהתשלום היה מותנה בקיומו של תנאי אשר התממש בזכות אדם אחד או קבוצה, וכן, האם אותו רכיב משולם דרך קבע או לא.
בפס"ד ע"ע ארצי 291/09 נקבע מהו מרכיב שכר המהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר ה"רגיל". לפי פס"ד זה, כאשר מדובר במרכיב אשר מותנה בקיומו של תנאי או בגורם מיוחד והתנאי או הגורם מתקיים, אזי מדובר בתוספת.
החלטת בית הדין האזורי:
בהתאם לאמור לעיל, בית הדין עמד על הקביעה כי כאשר התנאי או הגורם תלוי במי שמקבל את התשלום, מדובר בתוספת שאינה חלק מהשכר הרגיל.
מעיון בתלושי השכר של העובד, עלה כי העובד לא קיבל תשלום פרמיה בכל חודש. בנוסף, הפרמיה ששולמה לתובע בגין "השמת עובדים" לא שולמה עבור עבדותו של התובע בלבד, אלא בגין הישגים של המחלקה כולה.
על כן, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי (ע"ע 300327/98) עליו הסתמך בית הדין האזורי, ובהתאם לראיות אשר הוצגו על ידי שני הצדדים, נקבע כי התובע לא טיפל לבדו בהשמת עובדים ולא מדובר בהישג אישי שלו אלא של כלל עובדי המחלקה.
בהתאם לכל האמור קבע בית הדין כי הגמול ששולם לתובע אינו מהווה שכר עבודה ולפיכך תביעת התובע נדחתה.
פיטורים עקב תמיכה באירועי 7 באוקטובר
מאת: עו"ד מור פפיר כהן
הרקע העובדתי:
מר מונתאסר עבאסי (להלן: "התובע") העוסק בחברת כללית הנדסה רפואית (להלן: "הנתבעת") בתפקיד מהנדס שירות החל משנת 2012. במעמד פיטוריו, הואא הייה העובד הוותיק ביותר מבין חברי הצוות בו עבד.
בימים 13-15.10.2023, פרסם התובע שלושה סטטוסים באפליקציית ה-WHATSAPP, כולם בשפה הערבית. הסטטוסים תורגמו על ידי אחד העובדים לשפה העברית ותוכנם העלה את חשדם של מספר עובדים בנתבעת, אשר פנו למנהל הביטחון של הנתבעת.
הסטטוס הראשון: "אללה הוא כל יכול, והכופרים לא ינצחו לעולם עד שהמוסלמים ישמידו את רובם".
הסטטוס השני : "מי שמחזיק בערים ולא עוזב אותן, אללה יכה אותו מכה כבדה ועזה".
הסטטוס השלישי: "המאמינים באהבתם זה לזה, יהיו כמו גוף אחד שכאשר איבר אחד כואב לו, כל הגוף יגיב בהתאם".
ביום 26.10.23, התקיימה שיחה של מנהל הביטחון בנתבעת עם התובע לצורך בירור המשפטים וזאת, לאחר שליחת הפסוקים למומחה בשפה הערבית לצורך תרגומם המלא והבנת פרשנותם. לאחר השיחה התובע התבקש למסור את כרטיס העובד שלו ולשוב לביתו עד שההנהלה תיצור קשר עמו. שהותו בבית תהא בשכר מלא.
ביום 01.11.2023 קיבל התובע מכתב זימון לשימוע אשר יתקיים ביום 06.11.2023. לאחר קיום השימוע התקבלה ההחלטה לפיה העסקתו של התובע תסתיים לאלתר.
טענות הצדדים:
לטענת התובע, הינו עובד ותיק ומסור ונתונים אלה לא נלקחו בחשבון בשיקול הנתבעת לפיטוריו.
לטענת התובע, הוא מפרסם פסוקים ודברי חוכמה מהקוראן כל הזמן ופרסומיו אינם פעולה חריגה מצדו. הפסוקים נכתבו לפני 1,400 שנה, ומדברים על אהבה הדדית, העצמה ואמונה של העדה המוסלמית. הפסוקים לטענתו, הינם אנטי מלחמתיים ומדברים על חמלה ותקווה. התובע טען כי כואב לו על החפים מפשע משני הצדדים ואיננו מזדהה עם צד אחד. התובע הוסיף, כי החמאס איננו קובע את פרשנות הקוראן וידוע לו כי לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש לרעה בספרי הקודש תחת שם הדת. הפרשנות שנעשתה הינה שגויה ואילו התובע עצמו יכול גם כן להביא פרשן מטעמו על מנת להוכיח כי ניתן לפרש את הפסוקים במספר רב של פרשנויות. לטענת התובע, הניסיון של הנתבעת להציג את הפסוקים כמסיתים נגד מדינת ישראל, הינה פגיעה ישירה בחופש הפולחן שלו והדבר גורם לו לעוגמת נפש רבה ואף לשון הרע.
לטענת הנתבעת, אירועי השביעי באוקטובר הותירו את מדינת ישראל מדממת, פצועה וחרדה לגורלה. הפרסומים הנם קיצוניים והמסר ברור כשמש וחותר להטפה ופגיעה כנגד מדינת ישראל. הנתבעת הינה גוף המספק שירותים לכלל הדתות ומדובר בקריאות חמורות ומסוכנות שלא ניתן לקבל במקום העבודה ובוודאי בכזה המעניק שירותים לכלל הציבור. התנהלות זו הביאה למשבר אמון ופגיעה במרקם יחסי העבודה.
דיון והכרעה:
לאחר עיון בכלל החומר המצוי בתיק, נמצא שלא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת. עיתוי פרסומיו של התובע והתנהלותו הובילו את הנתבעת להחלטה שבעיניי בית הדין נראית הנכונה ביותר. משמעות הפרסומים הוכחה כקשורה למלחמת חרבות ברזל ולא ניתן להתעלם מכך שהפסוקים הינם בעלי אופי מסית. על התובע היה לשקול את משמעות הדברים טרם פרסומם, ומשלא עשה כך פרשנות הנתבעת איננה מנותקת מאירועי השביעי באוקטובר. אין ספק כי חופש הביטוי מהווה חלק מהיסודות של כל אדם במשטר דמוקרטי, אך חופש הביטוי הוא אינו מוחלט(פס"ד בג"צ 5432/03 ש.י.ן נ' המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין).
במדינה דמוקרטית הזכות לחופש הביטוי כוללת גם את החופש לאמרות שאינן מתקבלות על כולם, אולם לא ניתן להשתמש בזכות זו כדי לפרסם ביטויים שמטרתם לפגוע, להתריס ולהסית (זאת בהתאם למאמרו של שופט בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק "חופש הביטוי ומגבלותיו").
דבריו של התובע אינם משתמעים לשני פנים, אין מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי כלשהוא ודין התביעה להידחות.
