ביחסים שבין עובד ומעסיק, ייתכנו מקרים בהם העובד ביצע עבירה פלילית או פעל שלא כדין במקום העבודה וכתוצאה מכך ועם גילוי הדבר ע”י המעסיק, מחליט הוא על פיטורי העובד ועל הטלתן של סנקציות כספיות כנגדו בעקבות כך.
מקרה כזה הגיע לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סע”ש 71663-11-17).
בפסק דין זה, נידונה תביעתו של עובד (להלן: “התובע”) אשר פוטר ממקום עבודתו לאחר שנחשד ע”י מעסיקתו (להלן: “הנתבעת”) בביצוע מעשי גניבה.
התובע, עתר לקבלת תשלום פיצויי פיטורין מהנתבעת בגין פיטוריו (לרבות פיצויי הלנה) וכן, פדיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת, והפרשי הפרשות לפנסיה.
בנוסף, הכחיש התובע את מעשי הגניבה המיוחסים לו וטען כי פוטר מעבודתו שלא כדין מאחר והנתבעת לא ערכה לו שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה כנדרש ע”פ הפסיקה ולכן עתר התובע גם לקבלת פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין.
התובע, יליד 1983, נשוי ואב לשניים הועסק אצל הנתבעת כמלקט סחורה וכנהג הפצה במשך למעלה מעשור עד לפיטוריו בשנת 2017 והנתבעת הינה חברת לוגיסטיקה אשר מעניקה שירותים לוגיסטיים לחברות שונות.
- אולי יעניין אותך גם...
תשלום פיצויי פיטורים
עובד שפוטר מעבודתו זכאי, בתנאים מסוימים, לפיצויי פיטורים ובנסיבות מסוימות זכאי לפיצויי פיטורים גם עובד שהתפטר. הזכות לפיצויי פיטורים תקופת עבודה מינימלית רצופה. סיום יחסי
בתגובה לתביעה הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעה שכנגד ובמסגרתה עתרה למתן סעד הצהרתי אשר לפיו התובע אינו זכאי לפיצויים ולדמי הודעה מוקדמת זאת מאחר ולטענתה כאמור, התובע ביצע מעשי גניבה חוזרים ונשנים ממקום העבודה ותוך עבודתו.
יתר על כן, עתרה הנתבעת גם להשבת רכיב הפיצויים שהפרישה לזכות התובע בקופת הגמל וכן לפיצוי כספי בגין מעשי הגניבה שייחסה לו.
בית הדין התייחס בפסק דינו לפסיקה קודמת של בית הדין הארצי (פרשת שיליץ) אשר במסגרתה הורה בית הדין הארצי על שלילת פיצויים מלאים לעובד אשר הוכח כי נטל לכיסו מכספי המעסיק, אולם ציין כי במקרה דאז דובר על מנכ”ל עמותה שחלה עליו חובת אמון מוגברת ועל היקף גניבה אשר עמד על 1.4 מיליון ₪.
במקרה דנן, הוסבר בפסק הדין כי המדובר בעובד שאינו בדרג הבכיר אשר לא ניתן היה לקבוע באופן מפורש את היקף הגניבה שביצע ועל כן, בנסיבות אלה ראה בית הדין האזורי את העונש שנתן, יחד עם פיטורי העובד כעונש מספק ומרתיע דיו.
לעניין טענת התובע לעריכת שימוע שלא כדין, נקבע כי לנוכח החשדות החמורים כנגדו, הנתבעת הייתה רשאית “לזרז” את הליך השימוע על מנת למנוע נזקים פוטנציאליים נוספים שעלולים להתרחש כתוצאה מהמשך העסקתו.
כמו כן, הוכרע כי אכן הנתבעת אפשרה לתובע לבקש לדחות את מועד השימוע (שנערך יום למחרת מהמצאת מכתב השימוע לעובד) למרות שבית הדין ציין כי הוא אינו רואה פגם בקביעת מועד מזורז לשימוע בנסיבות אלו וזאת מאחר וההחלטה הסופית לעניין הפיטורים התקבלה לאחר שיחה נוספת עם התובע, מלבד השימוע.
התובע טען בנוסף כי הנתבעת לא הציגה בפניו את הראיות המבססות את החשד לגניבה, אולם זו טענה כי היא הייתה מנועה מלעשות כן על מנת שלא לפגוע בחקירת המשטרה ובכל אופן, קבע בית הדין כי בנסיבות אלו, אין פגם בכך שהנתבעת לא הציגה בפני התובע את הראיות אשר ביססו את חשדה.
לעניין דרישת התובע להשלמת הפרשות לפנסיה ולפדיון ימי חופשתו, הכריע בית הדין כי דרישת התובע לתשלום הפרשי הפרשות לפנסיה נדחית ומנגד, דרישתו לפדיון ימי חופשה שלא מומשו התקבלה בהתאם לערך היום של העובד אשר עמד על 370 ₪ לטענת הנתבעת ולא לפי ערך היום שטען לו התובע אשר עמד על 468 ₪.
לעניין התביעה שכנגד אותה הגישה הנתבעת כנגד התובע ובה היא עתרה לתשלום פיצוי עבור הנזק שגרם לה האחרון, נקבע כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה לפיה הסחורה המופיעה ברשימת החוסרים של החברה היא זו שנגנבה במלואה ע”י התובע וכן לא הוכיחה את שווי הסחרה שנגנבה ואת סכום הנזק, לכן התביעה שכנגד נדחתה.
לסיכום
בסופו של דבר, על פי פסק דין זה, אנו למדים כי כאשר נפסק כי עובד אכן ביצע עבירה פלילית כמו גניבה במקום העבודה ופוטר בגינה, בהחלט ייתכן מצב בו בית הדין יפסוק שלילת פיצויים להם היה זכאי העובד במצב רגיל של פיטורין, בחלקם או במלואם בהתאם לנסיבות.