מאת : עו”ד יואב אליצור
הקדמה
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ”א-1981 (להלן: “חוק המרשם הפלילי”) מטיל מגבלות על מסירת מידע הנוגע לעברו הפלילי של אדם, ומאפשר לכל אדם פתיחת דף חדש בחייו כחלק מ”תקנת השבים”. כמו כן, הזכות החוקתית לפרטיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981.
קבלת מידע
נשאלת השאלה – האם ניתן היה לדרוש ממועמד לעבודה, למסור מידע הנוגע לחקירות פליליות (וכן הרשעות פליליות) בהסכמה כחלק ממילוי דרישות התפקיד?
לכאורה, ניתן לטעון כי זכותו של האדם לפרטיות אינה נפגעת כל עוד מסירת המידע הפרטי נעשה בהסכמה.
בפסק דינו של בית המשפט העליון ע”א 8189/11 רפאל דיין נ’ מפעל פיס,
דובר על מכרז שהוצע על ידי המשיב.
המועמדים התבקשו לצרף תצהיר בדבר הליכים משפטיים, משום שהמשיב לא נמנה ברשימת הגופים המורשים לקבל מרשם פלילי לפי סעיף 8 לחוק המרשם הפלילי.
שקילת עברו הפלילי של מועמד בקבלתו לעבודה הינה שיקול רלוונטית ונגזרת בין היתר מאופי התפקיד וסוג העבירה. כך למשל, ישנו סיכון רב במצב בו אדם המבקש להתקבל לעבודה של טיפול בילדים הוא בעל הרשעות בעבירות מין ופדופיליה.
קביעת בית המשפט
בית המשפט קבע אמות מידה כדי לבחון האם דרישת המעסיק למידע לגיטימית ואינה פוגעת בפרטיותו של מועמד לעבודה, וכן דרכי הטיפול הראויים לשמירת המידע האמור.
ראשית, יש לבדוק האם לחקירה הפלילית רלוונטיות באופן ישיר לכישוריו של המועמד או לסיכון בהתקשרות עמו.
מלבד שיקול הרלוונטיות הבקשה צריכה לעמוד במבחנים של תכלית ראויה ומידתיות.
לפיכך, כל דרישת מידע צריכה להיתחם מראש אך ורק להרשעות ולחקירות תלויות ועומדות והרלוונטיות למשרה עצמה. מוטב כי בקשת המידע תנקוב באופן ספציפי בעבירות מסוימות ולהימנע מניסוח גורף כגון “מעולם לא הורשעתי”. כמו כן, רצוי להבהיר למועמדים לעבודה כי הם לא נדרשים למסור מידע בנוגע להרשעות שהתיישנו או נמחקו.
על המעסיק קיימת חובה כפולה להקפיד על שמירת הסודיות במידע ה”רגיש” – כלפי גופים חיצוניים ואף כלפי העובדים האחרים הקשורים לגוף המבקש מידע זה.
ומה באשר לחקירות שהסתיימו ב”סגירת תיק” וכתבי אישום תלויים ועומדים? באשר לחקירות עומדות ותלויות יש לבדוק את מידת הרלוונטיות לנושא העבודה. ואולם, בתיקי חקירה שנסגרו, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, דרישה זו פוגעת בזכות לפרטיות משני טעמים – האחד, חזקת החפות הקבועה בסעיף 11א לחוק המרשם הפלילי; השני, רק מספר מצומצם של גופים בחוק רשאים לקבל מידע זה.
