ב”ל 66756-05-19 פלונית נ’ המוסד לביטוח לאומי
הפסיקה שבנדון קיבלה את תביעתה של עובדת עירייה אשר לקתה באירוע מוחי.
בתביעה נטען כי קיים קשר סיבתי בין אירועים שהתרחשו במקום העבודה לבין האירוע המוחי בו לקתה העובדת.
לבית הדין הוצגה חוות דעת מומחה בה נקבע כי קיימת סמיכות זמנים מובהקת בין עבודתה לבין האירוע המוחי בו לקתה, ולכן קיים קשר סיבתי בין האירוע לעבודתה של התובעת.
עוד נטען, כי האירוע המוחי לא היה מופיע, לפחות לא במועד שהתרחש, לולא מצבי דחק במקום העבודה אשר התרחשו בסמיכות לכך.
חוות דעת המומחה שהוגשה לבית הדין קובעת קשר סיבתי מובהק לפיו יש להכיר באירוע המוחי של התובעת כפגיעה בעבודה.
מנגד, נטען ע”י המוסד לביטוח לאומי, כי יש לדחות את התביעה וכי קביעת המומחה אינה מרימה את נטל ההוכחה בתיק באופן ברור וחד משמעי, אלא מדובר בהשערה בלבד ולא בקשר סיבתי מובהק. זאת אף בשים לב לעובדה כי לתובעת לא נגרם נזק נוירולוגי קבוע.
נציין כי המומחה שנתן את חוות הדעת מונה ע”י בית הדין עצמו; הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו שכן מידת האובייקטיביות שלו גדולה יותר מאשר מצב בו מומחה מעיד מטעם בעל דין מסוים.
והנה, לאור האמור, גם במקרה זה שוכנע בית הדין כי יש לקבל את חוות הדעת, לפיה יש קשר סיבתי בין הלחץ שהעובדת היתה שרויה בו במקום העבודה לבין הופעת האירוע המוחי בו לקתה, זאת אף לאור העובדה כי אין מחלוקת לעניין נחיצות טיפול רפואי לעובדת בנסיבות העניין.
בנוסף להכרה בתובעת כנפגעת עבודה חייב בית הדין את המוסד לביטוח לאומי בתשלום הוצאות ושכ”ט עו”ד לעובדת בסך 4,000 ₪.
